הכל שברירי

כמו זכוכית שמשה קדמית
מנופצת
בנגיעה אחת
תקרוס לחתיכות קטנות
מכונת הכביסה אצלי בבטן
מסתובבת במקצבים שונים
עוצרת לרגעים
וממשיכה בסחיטתה
את שאריות הכוח שבי יונקת
מסובבת, מסחררת

ערפל עוטף את ראשי
מטשטש הכל
לא נותן לראות רחוק
לא נותן להתקדם ולצעוד
והחושים מתחדדים
מקשיב לכל דבר
מנסה להריח סכנה
נוגע, נצרב ונכווה
חסר טעם

ורשת החיים מחזיקה
את הכל במקום
תומכת מלמטה
מונעת מלקרוס
רשת סבוכה
של פעולות יומיומיות
שזורות אחת בשניה
קשורות וקשורות אותי
למקום ולזמן
לשגרה
דבר בתוך דבר
קלוע ומונוטוני
כי זה מה שמחזיק עכשיו
כי אם זה יפרם
הכל נופל

ולרגע נדמה
שהספינה חצתה את הקווים
מחוזות חדשים
מהם אין חזרה
מה שהיה כבר לא יחזור
זרמים שניווטו וסחפו
נשארו מאחור
וכאן שונה
כאן אחר
טמפרטורת המים אחרת
הגלים במקצב אחר
מעגל החיים מסתובב
על ציר לא מוכר
הרוחות נושבות
בסגנון שונה
והספינה
מחשבת מסלול מחדש