הלילה מסרב להיפרד

כמו שודד בעלטה
מרקד בבעתה
בטרם החמה
תגרש אותו במחי קרנה

מתפתל בין העצים
לוחש לעשבים
בוחש בין התריסים
מבין את שעתו האחרונה
עד הזריחה

ואני על המשמר
אוחז בכל מה שנשאר
בין האתמול אל המחר
לא נשבר

זרועותיי פרושות
לקראת ההפתעות
המתקרבות
בין ערפילי הבוקר
צלליות

ונסיך האופל
הנמס לו לאיטו
על מרבד הטל שמסביבו
והקרניים נועצות בו
את שיניהם האחרונות

ואני לבד אל מול האור
העולה לאט מבלי לחזור
בלי מפלט אל מאחור

מביט ישר.