מפלצות בע״מ. מסתתרות, אורבות, מסתודדות, עושות קולות ומשתתקות, מפחידות, מתלחשות וזוחלות מתחת ליסודות, חורקות, מתרבות, גדולות ומתפטמות, משמינות ומגעילות, מזילות, דורכות על יבלות, על חלומות ורצונות, חונקות, ואז הן צוחקות, כשכלו הנשימות, והאצבעות אוחזות, לופתות, סוגרות, מרות שחורות, להתראות.
קול קורא במדבר
קול קורא במדבר
ביבבה בצעקה
מהדהד בנקיקי הסלע
במרחבי האדמה הצהובה
נעלם נאלם
והעולם איתו
בבדידות קורעת
ביגון ופחד
בראש ההר
בדממה בוטחת
מרחבים שחונים
אפורים ונסתרים
אל עבר כל הכיוונים
חובקים הזעקה
בולעים אותה
אל קרבם
אל בטן אדמתם
אל מעמקי הזמן
סופגים בולעים
ומקיאים החוצה
שאריות של דם
של עצב מאבק
מאובק וסגרירי
חסר תכלית ואפרורי
במרחב האינסופי
שבין ההר ללא טבעי
בין האדם לבין עצמי
בין זעקה גוועת
לשרידי הצליל
בין הבחוץ הסגרירי
אל בפנים רגעי
בין תקווה גוברת
לייאוש נצחי
חמקמק וערירי
חמקמק וערירי
ערמומי ופחדני
מתפתל בין הסדינים
בין מבוכים במסתרים
בין עמודי הזמן
במרתפי הרגש שהוקצן
במחשכים בצלליות בהפתעות
במבטים החלולים בסמטאות
מחליף צורות ומסיכות
הולך ובא
סהרורי ומשוגע
ביקור חטוף
של פחד ואימה
ונעלם בחזרה
בשחור נבלע
שוכח ונרגע
בסבבים של להב מקצרה
בבשר החי חותך
בלי רחמים בלי אבחנה
אלים ולא נרגע
משטיח את יבולי האהבה
שדה חרוש שטוח
בלי עתיד ובלי תקווה
צהוב צחיח
נטול פרי האדמה
סכר המילים
סכר המילים עומד בפתח
עוצר, עומד איתן
חוסם את הדברים
עוצר לבטח
שומר על הקיים
והזרמים שדוחפים
את קיר הבטון
את מונומנט הזעם
מתנגשים בו בעוצמה
מתחת לפני השטח
מתחת לדממה
ארשת רוגע
איצטלת שלום
מים שקטים
חודרים הלום
הולמים בו בבטון
כועסים, נבוכים משתוללים
פורקים את זעמם
על סלע קיומו
מכות קשות ויבשות
וים סוער
נהר שמתגבר
סכר ישבר
ויגלה סודו
בקע חריץ שבר
סדק באפור
נחשולים מערבולות
מכות אחר מכות
כי כשהמים שקטים
הם מטביעים את הדמעות
זה עניין של בחירה
זה עניין של בחירה של כוונה
זה עניין של וויתור והשלמה
זה עניין לא פתור ואין על מה
עניין ועניין ודבר ותעלומה
ענייני שלום וענייני מלחמה
אל הפנים ואל החוץ ואל הגאווה
אלים ושדים ורוחות רפאים
ורוחות שנושבות בלי כיוון או בלי גלים
עניין של סוף והתחלה מחדש
עניין של מעגל רוטט ונרגש
של כאן ועכשיו והזמן החולף
חומק וחוטף מתעופף מתקלף
עוד שכבה ושכבה
לאמת העירומה
לשורש העניין
אל מעבר לזמן
זה עניין לא פתור
עניין של לאן
של פתוח סגור
של להיות בעניין
ליצור
לחפור עמוק ולגרד החוצה
לעצור
להוציא גושים של לבן ושחור
להמציא
לשבור
תובנות מחשבות מוסכמות
להתחיל ולא לגמור
להגיד את הדבר עצמו
לסתור
מזור לנפש עירומה ובוכיה
לקרע ולסדק ולשבר בתוכה
לחבור
לגשר על עמק האינסוף
ללא מבט לאחור
מוצא מפלט
מוצא מפלט בשטף המילים
ונחמה בין האותיות
מתרפק על השורות הנמהרות
עוצר ונאנח בצמתים החשובות
והמילה סוחבת מכילה
פורקת את עולה
והפסיק והנקודה
עוצרים אותי בדהרה
והחרוז הדק
שמאתגר בכל קומה
פתרונות וחישובים
לצורכי הנשמה
ומפלס הרגש מתרוקן
מציף דפים ומחברות
משפטים ואותיות
בצבעים ובצורות
בדימויים והמצאות
סוחפות ומרגשות
סתומות ואטומות
יוצאות ויוצאות
ללא מעצור או תקלות
והאות השברירית
בונה מילה
עדינה וחרישית
כמו רכבת עמוסה
מילה לעוד מילה
קרונות של הרגשה
סוחפת שואטת
פורצת את דרכה
פרצו אל מקדשי
פרצו אל מקדשי
וחיללו את מזבחי
זיהמו את מרחבי
פנימי ועצמי
ולכלכו את שארותיי
עקבות מפוזרות
על פני קרקע חרוכה
שרופה
טמאה ומלוכלכת
חדרו אל מבוכי נפשי
ופצעו את קירותיי
פערו חור בתוך ליבי
מבלי לשקוט
ובלי די
כמו סערה חולפת
כמו תאונה שבמרומים
במערומיי נחשפתי
רטוב בין יבשים
נחשפתי לרווחה
כראיה במקום הפשע
כזרזיף קולח
בשממת מדבר
את מבטי הפניתי
ולו לרגע
זו היתה טעות חי
את המשמר זנחתי
עזבתי את מגדל השמש מעלי
פרשתי והפרשתי מאסר
בגין עוונותיי
כפרה סליחה ומחילה
נותרתי לבדי
ובלי מערומיי
ים יבשה
כמו שחיין
שנזרק אל המדבר
מלקה את עצמו
על שאני לא בתנועה
חופשית ומהירה
כמו שאני מכיר את עצמי
ואוהב להיות
בהתעלם מהעובדה הפשוטה
שסביבי חול ולא מים
ואני נאבק בעצמי
וחותר עד זוב דם
על הגרגירים המחוספסים
חושב על גלים ומסתכל על דיונות
לא רואה את מה שלנגד עיני
מתחת לאפי
בין אצבעותיי
שהחום זהב הזה
לעולם לא יסחף אותי
כמו הים שאני מכיר ואוהב
שהאדמה היצוקה הזו
לעולם לא תיתן לי
לצלול אל תוך מצולותיה
כמו המעמקים שאני מכיר ואוהב
שהמרחב סביבי
הוא לא באמת בר השגה
כמו האופק
שאליו אני תמיד יכול לחתור
כשאני בתוך המים
שאני מכיר ואוהב
ואני לעולם לא אצליח
להפוך את המדבר הזה לים
עם כל הכוח והרצון שיש בי
אני פשוט צריך
לקחת את עצמי ולעבור
לצעוד לאט
בכבדות
מתוך המדבר החולני והטובעני הזה
אל חוף מבטחים
אל ים גדול ופתוח
אל הזרמים והגלים
שאני מכיר ואוהב
אל מרחב האפשרויות
שהיה פעם ביתי.
הכל שברירי
כמו זכוכית שמשה קדמית
מנופצת
בנגיעה אחת
תקרוס לחתיכות קטנות
מכונת הכביסה אצלי בבטן
מסתובבת במקצבים שונים
עוצרת לרגעים
וממשיכה בסחיטתה
את שאריות הכוח שבי יונקת
מסובבת, מסחררת
ערפל עוטף את ראשי
מטשטש הכל
לא נותן לראות רחוק
לא נותן להתקדם ולצעוד
והחושים מתחדדים
מקשיב לכל דבר
מנסה להריח סכנה
נוגע, נצרב ונכווה
חסר טעם
ורשת החיים מחזיקה
את הכל במקום
תומכת מלמטה
מונעת מלקרוס
רשת סבוכה
של פעולות יומיומיות
שזורות אחת בשניה
קשורות וקשורות אותי
למקום ולזמן
לשגרה
דבר בתוך דבר
קלוע ומונוטוני
כי זה מה שמחזיק עכשיו
כי אם זה יפרם
הכל נופל
ולרגע נדמה
שהספינה חצתה את הקווים
מחוזות חדשים
מהם אין חזרה
מה שהיה כבר לא יחזור
זרמים שניווטו וסחפו
נשארו מאחור
וכאן שונה
כאן אחר
טמפרטורת המים אחרת
הגלים במקצב אחר
מעגל החיים מסתובב
על ציר לא מוכר
הרוחות נושבות
בסגנון שונה
והספינה
מחשבת מסלול מחדש
רכבת הרים
השבועות האחרונים
כמו רכבת הרים
בדהרה מתמדת,
נוסעת במעגלים
עולה ויורדת, לא עוצרת
לא מחליפה נוסעים
הנוף חולף מהר מידי
בשביל לעצור ולהבין
להינות או להפנים
הבטן מתהפכת מרגע לרגע
מחליפה צבעים
והראש,
לפעמים ישר לפעמים הפוך
ולפעמים רוקד בין הצדדים
אין זמן לדבר,
אי אפשר להתגבר
על הצרחות של האנשים
עוצם עיניים לרגע
ומולי מראות לגמרי אחרים
והבהלה
אוחזת בי לפרקים
ואיתה גם סוג של שכרון חושים
דברים נופלים לי מהכיסים
רוחות נושבות בי
מטיחות אותי בין הגבהים
והתנודות והסטיות
והבלימות ותאוצות
והתפאורה החגיגית
שמסתירה את השברים
את הבלאי,
את הסדקים האפורים
ואני בקרון הראשון
מוביל או מובל
מטלטל או מטולטל
מי מסתכל עלי בכלל
למי איכפת
חולף על פני התחנה
שוב ושוב
ולא מתפקס לי המבט
אין יורדים ואין עולים
ואין לי רגע לנשום או להתחבא
דוהר ולא מבין
אם הקרון שלי יורד או עולה.
רשימות בוקר. אותיות, מילים, מחשבות ושירים מיומנו של איש קטן בעולם גדול. 