עץ

על ראש הגבעה עומד לו
בודד איתן חשוף לרוח
זחוח, מתנועע לכל צד
עליו מפוזרים לכל עבר במורד ההר
משקיף רחוק אל כל העמק מסביב
בטוח שאנן
שורשים מכים עמוק למטה
אל בטן האדמה
אל שורש הבעיה
אל מקור הכוח והעוצמה

לבד עומד איתן מול העולם
מול השמיים והים
מול כוחות טבע
רוח גשם סופות וברקים
יום ולילה, דקות ושנים
מתעבים השורשים מתעבה הגזע
מוסיף עוד טבעות לנסיון חיים

מחסה לציפורים, לנוודים הבודדים
תצפית אל מעבר להרים
אל השמיים הכחולים, השחורים
זרועי הכוכבים
עלים נושרים ומתחדשים
מחזורי הטבע החיים

הכל יורד עולה כמו הגלים
כמו גיאיות והרים
סיבוב של שלוש מאות שישים
טחנת הרוח שטוחנת בלי מילים
גלגל ענק ובתוכו העכברים
שעון עושה סיבוב
וחוזר תמיד אל אותם המספרים

אדם שקם עובד חוזר לישון
ממשיך את החיים
ילד אבא סבא רבא
ושוב הילדים, הנכדים
צאצאים במורשת
של דורות ושל תורים

והעץ עומד איתן
ענפים שמתפשטים
לכל עבר ערומים
חשופים, כואבים ויציבים
פרושים רחב, קולטים שמיים
וטיפות ורסיסים
סופגים

מכונסים של העכשיו
בלי מחר ובלי אתמול
עם כל הכוח והרצון לגדול
לשאול, לדעת הכל
העמק מסביב פרוס
פר הרוס, כמוס, לעכבר ולסוס

מרחבי חיים של שדות ירוקים
כחולים ואדומים
מרחבי תקווה
מרחבים של גידולים
של מחזורים חדשים
של המצאה, יצירה, סוף והתחלה
במעגל חושים
תלאים, תלמים של רוך
ושל שלוות האבנים

מרחב מחיה
מרחב אפשרויות
מרחב רחב
של הכל, הכלום
קרוב רחוק
מתחת ולמרגלות
גבעת העננים

הזמן כמו מסטיק

הזמן כמו מסטיק
מתמתח מזדחל לו

המטרות נעמסות בערימה
אחת על השניה
מצטופפות ומתקבצות
על משאית ההצלחה
היעדים מתרבים להם באופק
כמו שיירת גמלים על ראש הדיונה
כמו ספינות בקצה הים
נושקות לארץ, לשמים, למים
אל הלא נודע

התוכניות נרשמות על דף לבן
בחול, חקוקות באבן
נחרטות ונשטפות, משתפשפות
מתייבשות ומתיישנות
בכתב נסתר, חרתומים
לא ברורות ולא חדות
מעורפלות, ערפיליות, לוטות ומסובכות

הרצונות נאבקים בקיר הזמן והיכולת
במציאות, בשיכחה
באחרים על האוניה
הודפים את פרץ ההוויה
את אילוצי הזמן והמרחק
במעלה הנחל כמו דגים קופצים
כמו סירה בתוך סופה

והתקווה, דולקת, להבה עדינה
סביבה רוח סערה
והיא בשלה, נקיה וטהורה
לא בורחת לא נמהרת
רגועה, שקטה, מאמינה

מה בין שלווה לאדישות?

אדישות
אינה מכילה דבר
הם חולפים על פניה כמו רכבים בכביש מהיר
היא עומדת בצד הדרך, לא מעורבת ולא מפנימה
לעיתים אף מדחיקה
מכניסה דברים אל הארון, קוברת באדמה
אדישה, אטומה, סגורה
ממוקדת בעצמה
מסתכלת על היעד, מצמצמת את שדה הראיה
אם משהו מפריע לה
מסיתה הצידה, מסתירה
אדישות אינה חושבת קדימה
ולא לומדת מכל מה שקרה
היא חלשה, חסרת אופי
לא גדלה ולא מרגישה
היא לובשת מסיכה של שוויון נפש
אבל פוצעת את עצמה
היא נראית נפלא כלפי חוץ
אבל מפוררת את כל עולמה
חלולה בסוף היא קורסת אל תוך עצמה
אל נפשה ואל ייסורי החרטה
על כרעי התרנגול תחזיק חזק בשאריות בשרה
מפלטה
לא תשנה דרכיה ולא תלמד
תאבד, לבד
בסוף דרכה
כזו היא אדישות
וזו היא מורשתה

והשלווה
חומקת, מכניסה פנים, פתוחה
סופגת, מעכלת, מפנימה ומתנסה
הדברים אינם עוברים ליד
אלא מתעכלים דרכה
בצינורות המערכת, בנפש ובנשמה
היא כמו המים הזכים
לא זזים אבל חיים
אם תיפול לה פנימה אבן
יגעשו וירגעו חזרה לדוממים
שלווה היא מחייכת
יש בה אינסוף מקום להכלה
קרבה, בטנה אינה נגמרת
מעכלת ללא הרף, הפסקה
היא רכה ועגולה, זורמת מתעגלת
מסתכלת מתבוננת סקרנית בתמימותה
היא נוכחת וקיימת
מתיישרת אל דבריה הוויה
לא בורחת לא נמהרת
לא פוחדת מעצמה
מקבלת מבינה, לא שופטת, מאמינה
הדברים מוצאים בה חסד, נחמה
מחסה ומטריה
כל הרע הופך לטוב נעלם אל תוך עצמה
והטוב הוא מתגבר מתחזק באור כוחה
בעוצמתה
מעצימה ומפארת, במורשת בעתידה
היא כאן ועכשיו, היא שם ואז
היא עוד ומחר
היא עולם ומלואה

כשזה פה

כשזה פה זה מורגש
זה בלב וגם באיברים
מוחשי, כואב, מתוח
מחזיק את השרירים
לא מרפה, אוחז
לופת את העצמות
את הנשמה
ריקוד טנגו בין הגוף לנפש
משחק של מסירות
פעם אני ופעם את
פעם מוחשי ופעם ברוח
חומר מול הכלום

וזה מטייל בפנים
מבקר חטוף בין גידים ועורקים
אל איברים
גפיים גב ובטן
הצומת של הכל
מרכז היקום האינסופי
מתכווצת כמו חור שחור
כמו חיה פצועה ומתגוננת
נאטמת, נסגרת
מתקשה לעכל את הבושה
בריחה

המעגל נסגר, השער ננעל
תבוא מחר
הלב דופק בדלת
פועם מבעבע
כמו נקישות המטרונום
כמו עמודים חולפים בדרך
כמו פעמוני הרוח הרכים
על מפתן הבית
לא שלנו

החום, האהבה
המשפחה שמחכה
החרוזים שזורים על חוט המחשבה
לרגע מתפזרים על בטן האדמה
תכול שמיים, לובן הירח
בוהק שמש צהובה
בוקר טוב, בוקר חדש
מלא תקוה ועשייה
העורב קורא באנקה
קורע את הבוקר בחריטת הזעקה
כואב, דואב, מביע צעקה
מעל ראשינו, על כתפינו
מאחורינו, מעלינו

כיסא בודד, שולחן רעוע
ריצפה קרה וזמן קבוע
מראש, ביד, בלב
הולך בין הרגליים
שערות סומרות
מספרות את סיפורו הטף בינתיים
מטייל בין הוורידים והעורקים
נכנס יוצא אל תוך הלב
כואב ומשתחרר ומתכווץ
חושב

מוקף מילים שמרחפות פה באוויר החדר
עוצרות, נחות על הדף
מקועקעות פנימה בדיו שחור
על הרקע החלק
על הרגע שנמחק
לפתע במרחק
קרב הולך, יורד עולה
נכנס יוצא, דולק כבה
מהבהב את שירתו, דועך לרגע
רוקד לפתע
תעתוע מר של תקווה
וייאוש

קשה, כבד.

קשה, כבד. זז לאט
העצמות חורקות, הראש בלאט
נוקשות אוחזת, לופתת מכאיבה
והנשמה בוכה, חוששת יראה
תעתועי המציאות שולחים חצים אל המראה
עומד איתן, חזק ויסודי
יציב, קשוח, עמיד ובסיסי
מטר ורוח זולפים על הפנים
והדרך עודנה קשה, רבת מכשולים
ומהמורות
רבת פנים ומזימות
פיתולים סבוכים כמו נחש ארסי ומסוכן
מכיש באישון הלילה או בשעות הבוקר מוקדם

והמגן על ראש עייף
שריון של צב שמתקלף
ביצה שמתפוררת
כמו חול הים היא מתפזרת
הגלים עולים יורדים
גאות ושפל נאבקים
והרוח מלטפת מרגיעה
שקיעה, דמעה

קורס על הברכיים
לופת הראש בין הידיים
זעקה שקטה בוקעת ועולה
אל המרום, היש מקום?
היש מקום?

מפלט של נחמה, של אהבה
של רסיסי תקווה
לאחות את השברים
לתפור קרעים
להשלים את המילים
החסרות, המשובשות, העקומות
זה הזמן זה המקום
זו ההזדמנות לנקום
להשיב את המלחמה שערה
להקריב, לדמם, להתרומם להתקדם
אל עין הסערה
אל לב הים הנורא
אל עומק הסכנה
ולהביט באומץ במראה
לקחת את הכל בידיים בוטחות ובטוחות
להניף, להתרומם, להתגבר על המשוכות
באומץ לב, שלווה וסבלנות
באהבה, בנאמנות
באמונה וסקרנות

חיות אורבות לטרף יש לרוב
רוחות וסערות תמיד עוברות קרוב
והדרך המשובשת עודנה מובילה אל אופק ומעבר
שיבושים ומכשולים יגיעו עד הקבר
כאן ועכשיו זה הזמן ללכת
לצעוד ולהתקדם לאט אבל בטוח
לעמוד אל מול הגשם והרוח
צעד, צעד, צעד, צעד.

לצאת אל חיק הטבע

להתחבר
להחזיק ענף ביד
אבן, מים
לחוס בצל אילן
להשקיף על המדבר
לנשום אוויר שבא מכאן
לטפס על ראש ההר
לבשל את הארוחה
סביב מדורה דולקת
להסתכל אל השמיים
להביט בכוכבים
מנצנצים, צוחקים
אינסוף שעשועים

להניח ראש על אמא אדמה
להתחבר, להתקרב לשורשים
לחוש את חום גופה
את טהורה בכל חמשת החושים
ללטף את פניה, בשביליה, חמוקיה
לעקוב אחרי קמטיה, שורשיה
מסתור ליבה, בעקבותיה
לחפור אל מעמקיה, מסתוריה
בראשית

להתחבר אליה ואל עצמי
אל נפש חרישית
והשבילים כמו סדקים, יבשים
בגופה העירום
מטיילים על חרכיה
מתחקים בחום
מים, אדמה, אוויר ואש
תשוקה ולהבת חיים
צהוב, ירוק, כחול, אדום
צבעים מתערבבים
על קנבס של הזמן
של המרחק, של הצלילים
לעצור, לנוח
להתבונן לאופקים

התגעגעתי

לשטף המילים
לקצף הלבן שבין החרוזים
לזרם שיוצא מתוך הלב
מתוך הראש, מתוך הנשמה
לקלחת הדימויים
לגשם של דיבורים
ללא מעצורים
ללא עכבות או חישובים
פשוט לזרום עם השורות
האותיות, המשפטים
אחד אחד הם מרכיבים
עולם שלם של חיפושים
של ריגושים
של דוגמאות ורמזים
של חשיפות
של אור וצל
של מצולות ומעמקים
שדים אפלים מתעוררים
בוקעים, זורחים וגוועים
שמיים בהירים בים של סערה
רוחות ורפאים
מפזר את העננים
לצלילי החסידות, האוניות והגלים
מתרומם מעל המים
ושוב צולל עמוק אל הפחדים

כמו דייג כמו צולל
כמו איש אבוד שמתפלל
כמו קברניט משיט ספינה
כמו מלח עמוס געגועים
אל חוף המבטחים
אל בית ואישה
כמו בעל כמו אישה
כמו עכבר בירכתי האונייה
כמו שק של אורז במחסן ובמכולה
כמו עבד שחור מזיע
ללא פנים ללא אישה
מקיא החוצה דימויים
שופך מנוע על הדף
שופך דמעות
שופך כעס עצור שלא מוצא

הקפה שחור האור עולה
ואיתו היום מתחיל
יום חדש מלא תקווה
מלא יכולת להפיל
ריגושים וחקדות ממלאים חלל אוויר
מכניס אותו אל הריאות
אל הקרביים אל העיר
שם פעמוני אל היום העבודה
הפרנסה, האנשים והיצירה
השליטה והחיבור
התיזוז התרוצצות
יוצא נכנס מעיר
מאיר, מהיר, מזהיר, מכיר, מסתיר
זורם כמו מילים בין דקות היום
שורות הזמן
מתנגן לעצמי
מזמזם את שירי ההישרדות משם לכאן
בולע את הרגעים
לוגם עוד קצת מהריגוש
מחליף מילה מחליף צבעים
מחליף עבודה על פי ביקוש
מתאים את אורח החיים למה שקורה מסביב
הנפש כמו המים, כמו הנחל באביב
צורת הזרם הסלעים
פלג מים זורם וקר
הכל נשטף הכל נקי
ושום דבר
עוד לא מחר
כלום לא מאוחר

בשנה הבאה

בשנה הבאה נשב על המרפסת
ונספור ציפורים נודדות
בשנה הבאה נחזור לשורשינו
נחזור לספה האדומה
לשבת בבוקר
לאלף זמר ועוד זמר
לשירים הותיקים החמים והנכונים
שליוו את נעורינו
את ילדותינו בהרים

בשנה הבאה נחיה כל רגע כל דקה
נמצא את מעשינו, מחשבתינו, תקוותינו
אהבה חברים משפחה
והפרטים הקטנים
הקפה בבוקר, אהבה בלילה
בין לבין חוויות של חיים שלמים

בשנה הבאה נזכור אחורה
את כל אותם שנים
נביט קדימה אל אינסוף
ימים חדשים
מלאים בחיים בתקווה
בהתרגשות מבעבעים

בשנה הבאה נבין סוף סוף
את נדידת הציפורים
את שנת החורף הדובית
שנת הקיץ לנחשים
את מעוף הפרפרים
פלגי הנחל בהרים
צבעי עלים שבשלכת ניתקים.
מתעופפים
נבין את השמים, האדמה, את מסתורי הלב
אחד את השני, את עצמינו, את החיים והכאב

בשנה הבאה יפלו למקומם
דברים שעד הרגע באוויר
ישקעו, יתקבעו להם
בלי דבר להסתיר
בלי להתחבא, בלי להתבייש
בלי להיות נבוך, נכלם ונעלם
להיחשף בפני כולם
עם כל העצב בעולם

בשנה הבאה הגלים יכו בקצב
והים ישמור הכל
במצולות, במעמקים
לא יהיה לאן ליפול
נתרומם, ננסוק, אל עבר השדות
השבילים, המרחבים, תחושות ורגשות
מילים יבואו שוב ושוב
יבקרו את מחוזות
הכתיבה המונוטונית
שחוזרת אל המקורות

בשנה הבאה עוד יום עוד רגע עוד דקה
עוד צעד עוד נשימה עוד פעם אחת של עצירה
התבוננות, הסתכלות החוצה
פנימה אל האופק הזריחה
השקיעה מאחורינו בשנה הבאה

השנה הבאה באה עלינו לטובה
על כל מה שצברתי עם כל מה שאני יודע
תכלה שנה וקללותיה, תכל שנה וברכותיה

06:09

כולם עוד ישנים
משאית עצלה חולפת לה ברחוב
עוד איש עייף בדרכו ליום ארוך
הציפורים בשצף קצף עם כוחות מחודשים
מבשרות על תחילתו של יום מלא תקוות ומעצורים

הקפה שחור כמו הלילה
האור עולה כמו מנגינה
כלבה שרועה על ריצפת הבית
מתמתחת אל עצמה
נשימות שקטות של ילדים
נאחזות עוד בחלום
פנים תמימות, טהורות
ראשוניות על פני תהום

רכבת רחוקה
מכונת כביסה
נמלה שאבודה
נעל הפוכה
עורב קורא זועק נענה בעוד קריאה
כתיבה קולחת, מתפתלת, מתייסרת, מפסיקה
צינה קלה של סתיו רוקדת סביב הבית
הטבע מאותת לו
ושולח עוד יונה עם עלה של זית
מביאה שלום, מביאה תקווה
מביאה עוד אהבה
לעולם שמתעורר ולא יודע למה היא מצפה

שעון שמתקתק לו מנקא רחוב עם מטאטא
מטוס אלעל חולף לו, את האושר מבטא
רחש, תחש, המיה ושקט
מכונת כביסה סיימה לה, נרגעה ומצפצפת
והעט בתחרות על דף לבן חלק בוטח
מתמודד מול המילים כמו גלים בים לבן
מי ישיג את קצה המסר
הדיו או המילה
הרעיון המחשבה
יש לספור עד עשר

והעולם אט אט הוא מתעורר לו
מתמתח כמו כלבה
הציפורים כבר עייפות מלצווח
נחות על ענפים של ציפייה
הרחוב נקי, כנ"ל על הכביסה
הראש הוציא את כל הסחף
שעצר לו בזמן שינה

הסתיו כבר כאן האור עלה
המנגינה עוד לא החלה
הנמלה העצלה איבדה את הדרך
שחיפשה בהתחלה
הדיו ניצח, השיג את המילה
קפה נגמר, הכל עצר
מסיים את השירה
והיונה נבלה, עלה צנח
שלום ואהבה
נספג אזל ונעלם עמוק באדמה
לקום לצעוד להתקדם
כל סוף הוא התחלה.

שאון רכבת

מחוגי השעון דוהרים קדימה
שואטים כמו רכבת שאיבדה את הבלמים
התנופה האדירה דורסנית וישירה
חולפת בתחנות צללים. חללים. בלי עצירה
מנפחת ומשחררת עננים מלמעלה
צופרת ומקטרת נושפת מתעייפת
צ׳יק צ׳ק צ׳יק צ׳ק
אין זמן ואין מעצורים
אל האופק ממהרת
כאילו בר השגה הוא בין כל היעדים
וככל שמתקרבת מתרחק לו עוד ועוד
לא חס ומרחם, לא מתפתה למעוד
קר ומנוכר הוא, אופק מר ואכזר הוא
אשליה מתוקה כמו לא להתעורר מהחלום

והנוף חולף לו בצידי הדרך
מטושטש וערפילי, סמיך ושברירי
טבע דומם שלא איכפת לו
לא מתרגש ולא עיקבי
צמחיה גבוהה, מדבריות, ים גדול, הרי ענק
והמסילה קרה ומתייסרת, חוצה הכל אל המרחק
הקרוניות המתמשכות אחורה אל הירכתיים
אל האחוריים, הביניים, השמיים האפורים

משא כבד, עמוס לעייפה
טלטלה ומסיבה
קרונות של עצב, של ריגוש, של שמחה והרגשה
של חוויות, של חלומות, של אכזבות ושל אישה
גדולים, קטנים, צרים ורחבים
יצרים וחברים, ריקים וממלאים
והגלגל סובב לו בין גיאיות והררים
נושבת לה הרוח, מלטפת ברכות את הילדים
את הקטר והקרונות, במסעות של גיבורים
לא עוצרים בתחנות, אל האופק משיגים
מנהרות, גשרים, המצולות הנישאים
אל על, אל קל, אל כבד ואל המרומים
אל רחום חנון, חוסה צילו על עניים
על קרונות של החיים, על קטר אבוד בין השבילים
על שקשוק רחוק, שועט לו, מפחיד ומאיים
בקצב מונוטוני של חבר או של אויב

הכבשן בוער לו, גלגלים כבר נמסים
המסילה עוד מחזיקה, אך הפסים מתבלבלים
קדימה ואחורה, למעלה לצדדים
והקטר נוסע, מקרטע, בולע את החיים