נגמרה ההצגה

המסך ירד והבמה סגורה
חשוכה
נבלעת אל עצמה
דמות ראשית ירדה
והקהל במבוכה
בתדהמה
נעתק מילים ונעתק מנחמה
גם המוזיקה נדמה
שירת המקהלה שהשתתקה
והמנצח שירד
אל מעמקי החשיכה

והקהל עכשיו שמתפזר
בפנים נפולות ורגלים כושלות
נחשלות
ממהר, ולא עוזר
מדלדל את השורות
האולם שמתרוקן כמו שעון חולות
דממת הכיסאות
היכן שפעם צחוק מילא את הגרונות
היציע חלול
התפאורה קרסה בין המסדרונות

ורק אני יושב
לא מצליח להתרומם
לרומם, לפאר ולקלס
קם וקורס
דבוק אל הכיסא
אל האתמול, אל החשיכה
אל הדממה שנשארה
אל הבמה
והחלל וההמיה שנותרה
לא קם
לא רואה את היציאה.