דרכי הגורל

רבות הן דרכי הגורל
פתלתלות, מסתבכות, ערמומיות
מפתות אוניות לנמל
ואני מגדלור

וכשבוקר מפציע מעל
בקרניו, בכאביו, במחשבותיו
כמו נחש דרוך ומפותל
בין אבני הצור

וכוונה הותירה שובל
מטושטש, מבוייש, מתנצל ממש
בכיוון מעט מבולבל
ומבלי להביט לאחור

כמו

כמו בלון שיצא ממנו כל אוויר
כמו ענן שהתפזר
כמו גרון ניחר עייף מלצעוק
כמו שריר תפוס שמחפש לפרוק
כמו הרגע שפנס רחוב כבה
כמו יונה זקנה שמחפשת מקום להתחבא
כמו הסוף המר בתחתית כוס קפה
כמו גיטרה שקרעה מיתר
כמו גבעול שמט ליפול
מרוב צמא מרוב יובש
כמו גפרור שהאש מסיימת לאכול
כמו שיר שמגיע לקצה
כמו פסיק,
כמו נקודה.

לאן עפים הברווזים?

לאן עפים הברווזים כשהאגם קפוא?
ומה עושות האיילות בזמן שריפה?
כמה רחוק יכול כדור פורח להגיע?
ומה קורה כשחופרים עמוק מידי באדמה?

טיפה של גשם, יתומה
האם היא מרגישה בדידות? או געגוע? או ייאוש?
ונחל מול נהר אל מול הים,
האם יש בו אדישות? או התרגשות?
וסחף וסערה?

האהבה כשהיא בוערת, מכלה בפנים
האם גם היא דועכת לאיטה?
והרצונות, והתשוקות, התאוות והדחפים,
גוועים איתה?

כשאת ידי את מלטפת במגע עדין ושברירי
האם זה עדיין מרגיש כמו הפעם הראשונה?
בדרכים בהם אלך, בשבילים בהם אפסע,
האם החושך או האור ינחו את המסע?

וכשאני מתחיל עוד דף חדש,
האם יצופו המילים הישנות כסערה?

מחסום

מישהו סגר את הברז
פתאום שחור, פתאום ריק
נגמרו המילים, אזלו, התרוקנו
נגמרו הנושאים, הלכו, נעלמו
נותר חלל עדין, חרישי
חסר צורה, חסר גוף, מותאם ואישי
נאמר כבר הכל
אין כבר מה להוסיף
מקבץ ניירות שפגש את האסיף
נקטף ונקצר, מעובד ומוגש
מחדש, נרגש
והריק, החלל מאיים או מפתה
לטוב או לרע, למכוער ליפה

דף חלק, להתחיל מחדש לבנות
לעשות, לעצב, לכסות, לייצב
הזדמנות נהדרת מעבר לדף
דף חדש, חלק ונקי
רק בשבילי, רק בגללי
מחכה וממתין ואני לא בטוח
לא מכיר, לא יודע, לא מרגיש את הרוח
לא פתוח
סגור ומופנם, מחזיק חזק את העט
לא עוזב, לא משחרר, מפחד לאכזב
חושש לשחרר לאבד את הדרך
את האמירה החרוז
הסיסמא לעכוז

לטעות, לעשות, לא יפה, לא אסטתי
מגומגם, מהוסס, פתטי
טעויות, גיבובים, משפטים חלולים
חסרי ערך ותוכן אבל מתחרזים
זורמים, מופשטים ופשוטים
לאכזב את הדף את עצמי
את הקורא העתידי
את החזון, המחשבה, טוהר המידה
הכתב מתבלבל, משתולל, לא זורם
נתקע, יורד ועולה
כמו אדמת טרשים לא פשוטה
מקפץ, מקלל, מסתכל, מעכל
ממשיך הלאה אל אופק חדש וכובל
הרגש אבד, המילה נעלמה
אדמה חדשה והנוף נפלא
להמשיך לנסות, לגלות מחדש
סגנון אמירה, התנסות
מסע

כאן ועכשיו

הכאן ועכשיו חמקמק
נוזל בין אצבעות הידיים
חולף, מתקתק, נעלם במרחב
נוזל וזורם לו החוצה
ציפייה ודריכות
לא עוזרות במשימה
רק הופכות את הרגע
קשה, חלקלק
הוא בא והולך לו בין רגע
חולף ומותיר אחריו עוד אבק
מחליף צורות, ריחות וגם צבע
מחליף מקום וגם זמן
מתפזר, נאסף לו
מתפורר ונבנה לו
מתפרק עד אבק דק, חלקלק
מתחמק לא נתפס
לא נוגע, מורח, בורח
עולה ויורד, מתרחב מתכווץ
נעלם ומופיע
משחק של מציאות מתעתעת
כשנתפס יש לשמר
להגן ולא לשחרר
לא להרפות, לא להקל
לא לנוח או לקבל
ללפות, לאחוז
ברוך, עדינות וגם כוח
ואז הוא נרקב לו
בין האצבעות
מתפורר, מתפזר, מחורר וממהר

הכאן ועכשיו לא נתפס לא נשמר
משוחרר כמו ציפור במעוף
לא שלי, לא שלך, לא של אף אחד
עצמאי בעולם מוחשי ונמאס
מעופף, מתיישב על גדר חיה ובועטת
משקיף ומושקף מתאמץ להרגיע
לעוף ולחזור כמו הבז לרקיע
כמו ענן לשמיים שחורים וקודרים
כמו הרוח, כמו הגשם
אלפי טיפות כמו צבא
כמו מלחמה של קיום, של נצח
של כאן ועכשיו
אפילה, חושך, סופה
מנקה מרזבים משחררת הכל
שוטפת ליבה הכחול
סוחפת, דוהרת
להקות אווזים ואנפות
חסידות אל הדרום
ברק וגם רעם כמו שני חברים
כאן ועכשיו, אתמול ומחר
ופתאום משתחרר לו שטף מילים
בלי כבוד בלי מעצור
או מחסום או מסננת
קולח, שוטף, מנקה ומשחרר
משאיר את הכאן ועכשיו להשקיף
לנוח על קצה הגדר, להישאר
כאן ועכשיו, אתמול ומחר
פה

לעוף

לעוף כמו ציפור
להשקיף מלמעלה
לדאות, לרחף, לעמוד במקום
להסתכל רחוק
להסתכל למטה
בלי פרטים
רק תמונת המכחול
כמו צייר מופשט
כמו תמונה מטושטשת
הפרטים לא נראים
לא חשובים, לא משנים
חדות אבחנה
חדות לא נואשת
המרחקים ארוכים והדרך יפה

לעוף כמו ציפור
המרחק הוא משחק
העומק, הגובה
כלים ביד היוצר
ביד האומן המנתר
בכל רגע נכנס וצולל
עולה ודואה גבוה למעלה
בסיסובי השעון חג
מעגל, מסתכל, מתרגל
ממשיך הלאה לאופק
שלעולם לא נגמר
תמיד מתקרב ונשאר מהורהר

הנצח אינסוף
החלל הפתוח
המרחב ממעוף
הענן והרוח
שקט, דממה
עולם ומלואו
רק ציפור קטנה
מול ענק הקיום
הסיום, הכלום
להמשיך ולעוף
לדאות, להרחיק
נעלמתי בקו הרקיע

שניים

כששניים הופכים לאחד
מלופפים ואדוקים
חובקים ומחליפים
בין אחד לשני
זרמים נוגעים וחולפים
כגוף אחד, כלב אחד
זיווג של מחשבה
של אהבה
מכף רגל ועד ראש
מהגוף והנשמה
בדממה, בשתיקה
במילה ובצעקה
קול אחד, נשימה ונשיפה

כיוון אחד כמו להק ציפורים
קבוצת דגים
אלפי פרטים בגוף אחד
אין העדפה
אין כעס אין טינה
נתינה
הענקה ברוך, בליטוף ובנגיעה
בחוזק, בחיבוק, בסערה
נסחפים ביחד
מחזיקים אחד את השניה
בהגנה, בכוח
בלחישה ובשתיקה

במבט תמים חודר
בחצי סיבוב
של האצבע הקטנה
כולם בשביל אחד
והאחד הוא בשביל שניים
בשיניים, בידיים
באדוות המים
אני כאן רק בשבילך
כפי שאת אותו דבר
ביחד ובדרך
כשקמים וכשנופלים
בשביל שלא נגמר
אתמול, היום, מחר

לשחרר

לשחרר, לרוקן, להוציא
להציף את הדף במילים
עד אפס מקום
כרוחב היריעה
לפתוח את סכר הזרימה
אותיות ומשפטים
בלי מחסום ובלי סינון
שרק יצאו, ירטיבו את הדף
יספגו בתוכו

זרזיף עדין שמתחיל למעלה
מחלחל לו במורד המחשבה
אוסף שברים וסימנים
מראות, ריחות ואנשים
מתגבר כמעיין נובע
כמו גל עולה ומתעצם

במורד מדרון חלקלק של רגש הוא בוקע
מתפרץ לו ישר אל תוך הדף
והיד, והדיו, והעט
כלים חלולים ביד היוצר
ביד היצירה
כמריונטות מרקדות לצלילי המנגינה
שבוקעת, מתנגת ברקע
סחף העשייה

ורגע לפני שנחות המילים
על הדף הלבן לנצח
מרקדות כאלים באוויר הפתוח
צוחקות בסיבוב ניצחון
מלאות ובשלות, דשנות ענוגות
בריקוד אחרון
נשכבות על הדף למנוחת עולמים
עוצמות את עצמן לדעת

והשטף זורם לא עוצר ולא נח
מתפרץ לפרקים והורס
כמו גייזר ענק כמו מפולת שלגים
כמו זיקוק בליל חגיגה
יריד דימויים, חגיגה של מילים
סערת משפטים מתגברת
עולה ויורדת כמו גלגל ענק
כמו רכבת הרים שדוהרת
מכוניות מתנגשות

רעיונות מתנפצים
על הדף הלבן, האיתן
כמו סלע חצוב בנקודת המפגש
בין החול, הגלים והים
והרוח נושבת, לוחשת מילים
זורמת, רעיונות וצלילים
והמנגינה לא פוסקת, לא נגמרת
לא גוועת, רק בוקעת,
ממשיכה מעצמה

והשיר לא נגמר
דוהר במורדו של ההר
כמו סוס פרא שאיבד אחיזה
בדהרה לא נשלטת, בעיניים בורקות
מחפש את הדרך חזרה
אל אורוות הבית, החם הנינוח
שם מילה היא מילה
היא מילה.

הצב בשריונו

הצב בשריונו מתחבא
מתעטף ונסתר
מוגן במוכר
טומן ראש וזנב
חלום נוכחות
מכניס את עצמו למקלט
משקיף מבפנים עד חלוף הסערה
עד יעבור זעם, קלחת
סכנה ביער קרחת

יען טומנת את ראשה בחול
הגוף החשוף
מחשבות כמו מכחול
אשליית הגנה בתוך הים הכחול
של אדמת הרגעה
ומסתור והכל

ציפור בתוך קן
מוגנת וחמה
מהרוח, מהגשם
מלב הסערה
עד חלוף הסופה
סכנת הכחדה
לשמור על מחר
ועל אתמול שגווע

במחילת הארנב
במאורת הדב של הלילה
בגזע עץ לנמלה
ובמלונת הכלב
מסתור ומחבוא, מנוסה ודחק
לברוח, לשכוח, לסלוח
להוריד את הראש
עד בוא הגל הגדול
לקבור את הכל
בתיבת מטמון, בחול
להגן ולשמור
לפחד לעזור
לסתור, לגמור, לדהור קדימה
ואז לעצור

תרדמת נחש בחורף שחור
את עורו ונשלו ישאיר מאחור
יחכה וימתין לבוא קיץ אפור
לחום הגוף, לאור הבוקר
לתקווה שתחזור

נמלה חרוצה
הכנות במרוצה
יעילה ולחוצה
שומרת לחמה

אחד לשני
להקת שחפים בתעופה
חותרים באוויר אל יבשה
חמה ורכה
מעוף ציפורים להשקיף מלמעלה
לדאות עם הרוח
עם זרם חם של אהבה
בין בזים ונשרים
עורבים ויונים
סערות ועננים
גשמים, רוחות, סכנות בימים
ללא מעצורים, מרחקים ארוכים
לטובת המשך החיים

חד קרן ביער
מבוייש במסתור
ציפור חול ואש
תתרומם בגדול
מפלצת אגם במעמקי המסתור
דמיון ומציאות יתערבבו
בבוץ השחור
יכתימו ויצבעו האחד את השני
בגווני חיים ודמיון
מהמסתור יחשפו באור הגדול
ובגאווה ובלי פחד
לנצחון של הכל