השחר מפציע

השחר מפציע
על יום חדש
מאיר פצעים ישנים
הקרניים חודרות
אל נבכי נבכים
נבוכים בחדרי חדרים
ציפורים מצייצות
מציצות ונסות
בורחות אל גבהים חדשים
ובחדר קטן
בבטן הזמן
מפליג אלי מרחקים

בסירת נייר
עטי משוטים
על נהר הדיו השחור
על גלי חרוזים
בזרמים
במערבולות המילים
מול רוחות שנושבות
מצליפות בפנים
צולפות על ברווזים שבפנים

וסירת הנייר
עטופה בשחור
צוללת אל מרחבים
לא מוכרים
מרחבי תודעה
ואובדן החושים
משחרר ועוזב
הגה מסתובב
חופשי בין הימים

נסחף ושוטה
שותה, משתטה
משטה את באי האורחים
והערב עולה
בעשן מכסה
את מסע הייסורים
מחבק ועוטף
שלא ניסחף
ונישאר צלולים ובוכים

התנועה מוגבלת

התנועה מוגבלת
הנשימה קצרה
הדרך מתפתלת
הגבעה קשה
השאון מחריש אזניים
והשקט מצמרר
אדוות המים
ועשן שמתפזר
האוויר דחוס
המועקה לוחצת
וכשהלב דופק
תיבת הקול המתנפצת
הגרון יבש
והדמעות קשות
הזיעה ניגרת
הטיפות צפות

הרוח משתוללת
יורד הלילה כפרגוד
והדעת מחפשת
מתחילה לבגוד
מתחפשת לא נתפסת
מהוססת עד מאד
החומה מוצקת וגבוהה
המגדל הוא מט ליפול
עוד שקיעה ועוד זריחה
עוד כוכב שמנצנץ
עוד ירח מתבייש
מכונס ומתכווץ
הדממה שמתפשטת
עלטה שמכסה
והנפש מתרוצצת
במבוך התודעה

הזמן מתעתע

הזמן מתעתע
נוגע לא נוגע
אורח פתע
נעלם ואז פוגע
עוטף ומשגע
חושף לרגע ואז נודם
אילם
שומע לא שומע
משווע
שיחזור
שיחליף כיוון ויעבור
שיקח אותי אל מאחור
אל זמן שעבר
ולא יחזור
אל רגעים שצריך נצור
רכבת דוהרת אל האפור
מגוון לגוון ועד שחור


כי רק נדמה
שהרגעים נותנים לבחור
בעומק הנשמה
בלילה בין ימין לשמאל
בין עיניים פקוחות לרווחה
לבין חלום מלא מסתור
בכסות האפילה
בהיחבא בין הסדינים
בין שאין לאן לחזור
חרש אילם
חסר תחושה
בין חושך לבין אור

היום היא יבשה

רגע לפני זריחה
אין שקט ואין מנוחה
עיניים פקוחות לרווחה
והלב מחפש מפלט בחשיכה
אל המצולות שוקע
כבד ועייף
בשקט פוסע
בין פחד לבין כאב
בין מעמקים בין זרמים
בין המתים לחיים
אדיש ומנוכר
חלש וזר
כפוף ומיותר
מחורר

הזמן קפא מלכת
והשמחה הלכה
למצוא אחרת
הדמעות יבשו ואינם
המערבולת שבבטן
בתנועות איטיות וכבדות
מכה את גליה במרווחים
באר המשאלות כבויה
סגורה
תבוא מחר
אולי תפתח את שעריה
תבוא מחר
אולי תיתן פריה
היום היא יבשה

נגמרה ההצגה

המסך ירד והבמה סגורה
חשוכה
נבלעת אל עצמה
דמות ראשית ירדה
והקהל במבוכה
בתדהמה
נעתק מילים ונעתק מנחמה
גם המוזיקה נדמה
שירת המקהלה שהשתתקה
והמנצח שירד
אל מעמקי החשיכה

והקהל עכשיו שמתפזר
בפנים נפולות ורגלים כושלות
נחשלות
ממהר, ולא עוזר
מדלדל את השורות
האולם שמתרוקן כמו שעון חולות
דממת הכיסאות
היכן שפעם צחוק מילא את הגרונות
היציע חלול
התפאורה קרסה בין המסדרונות

ורק אני יושב
לא מצליח להתרומם
לרומם, לפאר ולקלס
קם וקורס
דבוק אל הכיסא
אל האתמול, אל החשיכה
אל הדממה שנשארה
אל הבמה
והחלל וההמיה שנותרה
לא קם
לא רואה את היציאה.

הלילה מסרב להיפרד

כמו שודד בעלטה
מרקד בבעתה
בטרם החמה
תגרש אותו במחי קרנה

מתפתל בין העצים
לוחש לעשבים
בוחש בין התריסים
מבין את שעתו האחרונה
עד הזריחה

ואני על המשמר
אוחז בכל מה שנשאר
בין האתמול אל המחר
לא נשבר

זרועותיי פרושות
לקראת ההפתעות
המתקרבות
בין ערפילי הבוקר
צלליות

ונסיך האופל
הנמס לו לאיטו
על מרבד הטל שמסביבו
והקרניים נועצות בו
את שיניהם האחרונות

ואני לבד אל מול האור
העולה לאט מבלי לחזור
בלי מפלט אל מאחור

מביט ישר.

מילים

מילים מתעופפות
ברווח בין המחשבה לרגשות
נפלטות, כואבות, משחררות
פורצות דרך, סדק,
חרך כואב בין הלבבות

מילים מתפוצצות
הר געש של תחושות ואותיות
דף לכל עבר
מתרסק על קרקע הבריות
נמסות, נעלמות
נשטפות בזרם הדקות והשניות

מילים דוקרות
רכות, חדות ונוקבות
אמת קרה או שקר הנפשות
מראה, מפה
הדרכים הנסתרות

מילה.
ברית מילה
תחילת סיפור וסוף האותיות
פסיק ונקודה
סימן קריאה ושאלה
סוגר(יים)
נקודותיים
מקף ומעקף
מרכאות ואותיות
סופיות, סופניות
שורות שורות כמו חיילים אלי קרב
צועדים בטור, בשורה
חללים ריקים כמו מצבות
שדה טרשים חרוך, אבוד
נשאר לו מאחור
השיירה עוברת הכלבים נובחים
לאותיות אין אף מסתור
אזובי הקיר, שלהבת ארזים
משקיפים, בוכים ונאלמים
מה יגידו? מה יאמרו?
את קיצם סופרים הם לאחור
מילה מפה, מילה משם
משפט, פסוק, עוד חור שחור
נבלע ונעלם
נאלם

אליהם הלוך חזור
כפוף נכנע לכל מילה
לכל שורה שחודרת אל מסתור
מצולק, פצוע, עם שארי בשר תותחי מזמור
משתטח, על הדף
לבן וקר ומכופף
חסר אונים, אפיסת כוחות
מלא זעם זעקות

מילים קשות וכואבות
מצולקות, חורכות
את המשטח הרך את הנשמה
את עומק סערה
פוצעות, חותכות, עמוקות פולשניות
שרוע גוש בשר
ממעל עוד אלפי מילים חגות.

ים סוער

ים סוער בתקופה שקטה
והסירה
מפרש קרוע בלי שליטה
והגלים
מכים חזק מטלטלים ללא סיבה
והרוח
משתוללת לפרקים ונחה לאיטה
והשחפים
חגים למעלה במעוף ובצווחה
והשמים
כחולים ריקים מלאי תקווה
והמצולות
זרמים פרועים בחושך תעלומה
והאופק
שמש מתעתעת בין זריחה לבין שקיעה

החרוז הבא

בשלווה
סערה בכוס מים
שנדמה וגוועה
החלקיקים שוקעים אל הריצפה
והחרוז הנה הוא בא
מסתתר מאחורי פינה נוחה
מציץ מעבר לשורה
מחכה לרגע הנכון
להפתעה
לפלפול, לסיכול
להיפוך ובחזרה
אל המשבצת הנכונה
תופסת של תחביר והברה
תעתוע, שעשוע
האמירה הלא ברורה

רגע לפני

מתחשק לי לעצום עיניים
לשקוע אל השמיכה השחורה והמנתקת
להתעטף בהדחקה
להתכרבל לי בדממה
להרפות את השרירים
לשחרר את השדים
להינמס אל תוך הריק
להפסיק

רק לכמה רגעים
לתת דרור לפחדים
לצפות בהם מרקדים
על במת התודעה
בחדרי הלב
מנגנים על מיתרי כאב
מאבדים את האחיזה
בעמוד השידרה

רק עוד רגע קט
בשקט מוחלט
שטוח כמו דף חלק
כמו האוויר הדק
רגע אחד לפני
שהגעש מתפרץ
שהלב מתפוצץ
רגע לפני הסערה המתרגשת
המממשת.