רכבת הרים

השבועות האחרונים
כמו רכבת הרים
בדהרה מתמדת,
נוסעת במעגלים
עולה ויורדת, לא עוצרת
לא מחליפה נוסעים
הנוף חולף מהר מידי
בשביל לעצור ולהבין
להינות או להפנים
הבטן מתהפכת מרגע לרגע
מחליפה צבעים
והראש,
לפעמים ישר לפעמים הפוך
ולפעמים רוקד בין הצדדים
אין זמן לדבר,
אי אפשר להתגבר
על הצרחות של האנשים
עוצם עיניים לרגע
ומולי מראות לגמרי אחרים

והבהלה
אוחזת בי לפרקים
ואיתה גם סוג של שכרון חושים
דברים נופלים לי מהכיסים
רוחות נושבות בי
מטיחות אותי בין הגבהים
והתנודות והסטיות
והבלימות ותאוצות
והתפאורה החגיגית
שמסתירה את השברים
את הבלאי,
את הסדקים האפורים

ואני בקרון הראשון
מוביל או מובל
מטלטל או מטולטל
מי מסתכל עלי בכלל
למי איכפת
חולף על פני התחנה
שוב ושוב
ולא מתפקס לי המבט
אין יורדים ואין עולים
ואין לי רגע לנשום או להתחבא
דוהר ולא מבין
אם הקרון שלי יורד או עולה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s