הלילה מסרב להיפרד

כמו שודד בעלטה
מרקד בבעתה
בטרם החמה
תגרש אותו במחי קרנה

מתפתל בין העצים
לוחש לעשבים
בוחש בין התריסים
מבין את שעתו האחרונה
עד הזריחה

ואני על המשמר
אוחז בכל מה שנשאר
בין האתמול אל המחר
לא נשבר

זרועותיי פרושות
לקראת ההפתעות
המתקרבות
בין ערפילי הבוקר
צלליות

ונסיך האופל
הנמס לו לאיטו
על מרבד הטל שמסביבו
והקרניים נועצות בו
את שיניהם האחרונות

ואני לבד אל מול האור
העולה לאט מבלי לחזור
בלי מפלט אל מאחור

מביט ישר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s