כשזה פה

כשזה פה זה מורגש
זה בלב וגם באיברים
מוחשי, כואב, מתוח
מחזיק את השרירים
לא מרפה, אוחז
לופת את העצמות
את הנשמה
ריקוד טנגו בין הגוף לנפש
משחק של מסירות
פעם אני ופעם את
פעם מוחשי ופעם ברוח
חומר מול הכלום

וזה מטייל בפנים
מבקר חטוף בין גידים ועורקים
אל איברים
גפיים גב ובטן
הצומת של הכל
מרכז היקום האינסופי
מתכווצת כמו חור שחור
כמו חיה פצועה ומתגוננת
נאטמת, נסגרת
מתקשה לעכל את הבושה
בריחה

המעגל נסגר, השער ננעל
תבוא מחר
הלב דופק בדלת
פועם מבעבע
כמו נקישות המטרונום
כמו עמודים חולפים בדרך
כמו פעמוני הרוח הרכים
על מפתן הבית
לא שלנו

החום, האהבה
המשפחה שמחכה
החרוזים שזורים על חוט המחשבה
לרגע מתפזרים על בטן האדמה
תכול שמיים, לובן הירח
בוהק שמש צהובה
בוקר טוב, בוקר חדש
מלא תקוה ועשייה
העורב קורא באנקה
קורע את הבוקר בחריטת הזעקה
כואב, דואב, מביע צעקה
מעל ראשינו, על כתפינו
מאחורינו, מעלינו

כיסא בודד, שולחן רעוע
ריצפה קרה וזמן קבוע
מראש, ביד, בלב
הולך בין הרגליים
שערות סומרות
מספרות את סיפורו הטף בינתיים
מטייל בין הוורידים והעורקים
נכנס יוצא אל תוך הלב
כואב ומשתחרר ומתכווץ
חושב

מוקף מילים שמרחפות פה באוויר החדר
עוצרות, נחות על הדף
מקועקעות פנימה בדיו שחור
על הרקע החלק
על הרגע שנמחק
לפתע במרחק
קרב הולך, יורד עולה
נכנס יוצא, דולק כבה
מהבהב את שירתו, דועך לרגע
רוקד לפתע
תעתוע מר של תקווה
וייאוש

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s